שכחת את בדיקת האבטחה הכפולה שלך

תקציר שלוש שנים בלבד לפני התמוטטות ברית המועצות, פרסם ההיסטוריון הבריטי פיליפ נייטלי היסטוריה לא שגרתית של ריגול מערבי בשם "המקצוע השני הוותיק". הכותרת דירגה בחוכמה את גסות הריגול רק נרתעת מהסודות המלוכלכים של זנות (המקצוע העתיק ביותר) וסימנה את אחת התזות המרכזיות של הספר. ההיסטוריה הסודית של קהילות מודיעין, טוען נייטלי, נותרה בלתי סופרת לא בגלל שהיא מורכבת מחומר מסווג. ההיסטוריה נותרה בלתי נספרת, לטענתו, משום שהיא מורכבת מהצלחות לא מרשימות ומוגזמות המלוות באינספור הופעות כושלות ומשום שהערכה ביקורתית מלאה של ההיסטוריה הזו תעמוד נגד עצם ההצדקה לקיומן של קהילות מודיעין ככאלה. בעוד ששימוש מפוקפק בצעיף הביטחון הלאומי הוא בהחלט סיבה מתקבלת על הדעת לכך שההיסטוריה הזו מוסתרת מהבדיקה הביקורתית, המאמר שלי טוען שעד כמה שהרקורד של קהילת המודיעין יהיה לא מרשים, קהילות המודיעין משגשגות לא בגלל יכולת חכמה לטשטש את חסרונותיהם אלא בגלל שהם פונים לרצון תרבותי בסיסי יותר להאמין בביצועים, במיוחד ביצועים אפופים מסתורין ובעיקר מסתורין שמתפקד כפונדקאית לזיכרון. הם עצמם אינם חסינים מפני הרצון הזה. דוגמאות מההיסטוריה של הריגול שממחישות נקודה זו הן רבות, אך מאמרי מצביע על כך שיש מעט דוגמאות טובות יותר מזו של "מנהלת המבצעים המיוחדים" של בריטניה, או SOE במהלך מלחמת העולם השנייה. כנקודת מוקד, אני מתעניין במיוחד בלכידת סוכני SOE תכופה על ידי גרמנים בהולנד ובצרפת, שכפו את סוכני ה-SOE שנשבו לאחר מכן להעביר דיווחים כוזבים ללונדון שפיתו את הבריטים לשלוח עוד סוכנים, שבתורם נפגשו. , נתפסו וגם נכפו על ידי הגרמנים להעביר דיווחים כוזבים. בהתבסס על תצורה מוזרה של תיאוריות אודות ביצועים, הצפנה, דרמה רדיו ושיח פואטי, החיבור שלי בוחן כיצד הופעות מרובות שכבות שדרשו שידורי שווא אלה שיחקו נגד פרוטוקולים מוסכמים לכידת איתות. בקיצור, המאמר שלי בוחן את השאלה מדוע הרשויות בלונדון בחרו שוב ושוב - אכן, היו בעלי נטייה תרבותית - להאמין להופעות הרדיו ולשכוח את השלטים שנועדו לאותת לכידה וכישלון.

השאר הודעה 

רשימת הודעות